החלטה בתיק ת"א 17356-03-12

1. בבקשה שלפניי עתרת המבקשת- הנתבעת, לסלק התביעה כנגדה על הסף מחוסר סמכות עניינית, ומחמת היעדר עילה.
2. לשם הכרעה בטענות הצדדים, נביא תחילה את טענות התובעת- המשיבה בכתב התביעה. המשיבה עותרת לחייב את המבקשת לפצותה בסך 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהוצאת לשון הרע עליה על ידי המבקשת. המשיבה טענה כי המבקשת הייתה מנהלת סניף הדואר באור עקיבא, בו עבדה המשיבה, וכי היא - המשיבה עבדה בו כשכירה. המשיבה טענה כי העוולה בוצעה בשתי הזדמנויות שונות: האחת - במכתב שכתבה המבקשת למשרד התמ"ת שמטרתו בקשת היתר לפטר את המשיבה על אף ששהתה באותה עת בחופשת לידה (להלן: המכתב), ובו נכתבו עליה דברים קשים, העולים כדי עוולה לפי חוק איסור לשון הרע; והשניה - כאשר המבקשת הזמינה משטרה בשעה שהמשיבה הגיעה לסניף הדואר ביום 17.08.11 - היום בו הסתיימה חופשת הלידה, כאשר המבקשת מתלוננת על כך שהמשיבה התפרצה לסניף הדואר - לעיני הקהל שהיה במקום, אולם לטענת המשיבה, השוטרים הלכו כלעומת שבאו.

טענות הצדדים

3.  המבקשת טוענת, בין השאר, כי תביעת המשיבה מקומה בבית הדין לעבודה, שכן מדובר בתביעה בין עובד לבין בעל משרה במעביד הממונה על העובד, תביעה החוסה בצילו של סעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק"). המבקשת טוענת כי בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים על פיהם נקבעת הסמכות העניינית לפי סעיף 24(א)(1ד) הנ"ל, והם: זהות הצדדים, העילה והקשר הסיבתי. המבקשת טוענת כי התביעה דנן עומדת בכל שלושת המבחנים. בקשר לזהות הצדדים - טוענת המבקשת כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, וכי הדבר נכתב במפורש בכתב התביעה. באשר לעילה - הרי שהמבקשת טוענת כי עילת התביעה היחידה הינה על פי חוק איסור לשון הרע, והדבר עולה מן העובדות המפורטות בכתב התביעה. באשר לקשר הסיבתי - המבקשת טוענת כי המכתב נכתב על רקע יחסי העבודה בין הצדדים, ולאור אופי עבודתה של המשיבה. המבקשת לא התייחסה להזמנת המשטרה.
4. עוד טוענת המבקשת כי התביעה נעדרת עילה, שכן המכתב מהווה חלק מהליך משפטי או מעין שיפוטי, ועל כן דברים שנכתבו בקשר אליו חסינים מפני תביעה בעילה של עוולת לשון הרע, לאור הפרשנות המרחיבה לסייג זה בחוק לשון הרע.
5. בתגובה, טוענת המשיבה כי מעשיה של המבקשת חורגים מיחסי העבודה בין הצדדים, ועל כן אין סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה. המשיבה מפנה לסעיפים 18 ו-20 לכתב התביעה, שם נטען כי המבקשת הזמינה משטרה וכי הוציאה דיבתה של המשיבה בפני אנשים, ולטענת המשיבה מעשים אלו חורגים מיחסי העבודה, שאכן שררו בין הצדדים. המשיבה מוסיפה כי אף במכתב נכתבו ביטויים שאין להם שום קשר ליחסי העבודה.
6. באשר לחסינות - טוענת המשיבה כי הליך הפיטורין במשרד התמ"ת אינו הליך שיפוטי, שכן אין מדובר בהליך בו שני צדדים לוקחים חלק. בנוסף, לטענתה, מעבר למכתב קיימת עילה נוספת - והיא הזמנת המשטרה, וברור שבקשר לעילה זו לא מתקיימת חסינות. המשיבה הוסיפה כי סילוק על הסף ייעשה במקרים קיצוניים, וכי אים זה המקרה המתאים לעשות כן.
7. בתשובה לתגובה טוענת המבקשת כי הטענות אודות הזמנת המשטרה מהוות הרחבת חזית. עוד טוענת המבקשת כי הזמנת המשטרה אינה מהווה עילת תביעה, שכן לשון הרע אינה יכולה להתבצע בדרך של התנהגות, לא כל שכן כאשר מדובר בהזמנת משטרה. עוד טוענת המבקשת כי בגין העילות שענייינן הזמנת המשטרה והוצאת הדיבה לא שולמה אגרה, ועל כן לא ניתן לא ניתן להתחשב בעילות אלו במסגרת בקשה זו.

דיון והכרעה

8. עיינתי בטענות הצדדים ובאתי למסקנה כי בית משפט זה אינו המוסמך לדון בתביעה, וכי יש להעביר התביעה לבית הדין לעבודה. סעיף 24 (א) (1ד) לחוק, שהוסף עפ"י הוראות תיקון מס' 38 (שתחולתו מיום 15.7.09) קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון:

"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד  או נציג ארגון עובדים  בקשר ליחסי עבודה, שעילתה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965; לעניין זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות בעובדים"

9. ב ת.א(מרכז) 8370-02-10  קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 7.7.2010) קבע בית המשפט המחוזי כי לשם בחינת תחולת סעיף 24 (א) (1ד) לחוק על התביעה, יש להפעיל שלושה מבחינים: "מבחן זהות הצדדים המוגדרים בסעיף 24 ; מבחן העילה, ומבחן הקשר הסיבתי". לטעמי מבחנים אלה הולמים את לשונו ואת תכליתו של סעיף 24 לחוק.
10. באשר לזהות הצדדים - אין כל מחלוקת כי מדובר בתביעה של עובד כנגד בעל משרה במעבד (ראו הגדרת "בעל משרה בסעיף 24 (א) (1ד) לחוק הכוללת גם "הממונה על העובד")  ועל כן ככל שהדבר נוגע לזהות הצדדים , חל הסעיף הנ"ל.
11. באשר למבחן העילה - עולה מכתב התביעה כי לב לבה של התביעה היא בעובדות המקימות עוולת לשון הרע, ואף הסעדים מבוססים על הוראות סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. לפיכך, מדובר בעילה האמורה בסעיף 24 (א)(1ד) לחוק.
12. מבחן הקשר הסיבתי עניינו,  לבחון האם התובענה קשורה מהותית ליחס העבודה בין בעלי הדין. עיון בכתב התביעה מעלה כי קיים קשר אמיץ בין התביעה לבין יחסי העבודה ששררו בין הצדדים. אף המשיבה טוענת כי המכתב עניינו יחסי העבודה בין הצדדים, אשר הוצא על רקע טענת המבקש לגבי התנהלות המשיבה במהלך העבודה, ובאשר להזמנת המשטרה - המשיבה ציינה כי הדבר אירע כאשר ביקשה המשיבה להיכנס לסניף הדואר בו עבדה, ועפ"י כתב התביעה עולה כי הדבר נעשה כאשר עדיין שררו יחסי עובד מעביד. באשר להוצאת הדיבה - המדובר בעילה כללית ולא מפורטת, אולם ככל הנראה גם הוצאת הדיבה נוגעת ליחסי העבודה בין הצדדים, שכן לא נטען בכתב התביעה כי ישנה היכרות נוספת בין הצדדים מעבר ליחסי העבודה ביניהם. נראה, אם כן, כי קיים קשר בין יחסי העבודה לבין התביעה, שכן המרכיב הדומיננטי בתביעה זו הם יחסי העבודה ששררו בין הצדדים, וכל מה שאירע על רקע רצונה של המבקשת להביא לפיטוריה של המשיבה.
13. לאור האמור לעיל אני מקבל את טענת המבקשת, ומורה על העברת התביעה לבית הדין לעבודה בחיפה על פי סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984.
14. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ב, 01 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: